החלטה בתיק ע"מ 2325/10

כתב האישום שהוגש נגד המשיבה מייחס לה עבירה של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, והתביעה בקשה את מעצרה עד תום ההליכים. בימ"ש קמא דחה את הבקשה והורה על שחרורה לחלופת מעצר. בהחלטתו מיום 25/08/10, קבע השופט הנכבד קמא כי יש ראיות לכאורה, אולם אין עילת מעצר של מסוכנות, ולכן הורה על שחרורה של המשיבה בתנאים מגבילים. התביעה עוררת על ההחלטה וטוענת כי ההלכה היא שהעבירה המיוחסת למשיבה מקימה עילה של מסוכנות, ולא הייתה סיבה לסטות מהלכה זו בנסיבות שלפנינו. לעומת זאת, הסנגור טוען כי אין מקום להתערב בהחלטה. במהלך הדיון התברר כי הסנגור חולק גם על קביעתו של בימ"ש קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ועוד אדון בכך בהמשך.

בפתח הדברים, ובטרם אבחן את הראיות, אבקש להעיר שתי הערות על ההליכים בתיק עד כה. ראשית, החלטת בימ"ש קמא ניתנה לפני חודש ויותר, וערר התביעה הוגש במועד, ביום 29/08/10 בתוך תקופת עיכוב הביצוע שניתן בבימ"ש קמא, ובו ביום נחתמה פקודת מעצר בבימ"ש זה, אשר בה הוארך מעצרה של  המשיבה עד למתן החלטה בערר. למרות זאת, הדיון בערר התקיים רק היום, ככל הנראה בשל קושי בתקשורת עם הסנגור, כפי שעולה מתרשומת שקיימת בתיק. לא אמנע מלהעיר כי מדובר בעיכוב ממושך יתר על המידה, שניתן היה לצמצמו, וכבר הוריתי על נקיטת צעדים למניעת הישנות תקלות דומות בעתיד.

הערה שנייה מתייחסת לטענה שהעלה הסנגור במהלך הדיון בפני, כי בבימ"ש קמא הצדדים הגיעו להסכמה ביניהם של שחרורה של המשיבה לחלופת מעצר. הסנגור הפנה לשורות אחדות מפרוטוקול הדיון בבימ"ש קמא ( עמ' 1 שורות 25 - 27), מהן משתמע כאילו התביעה  הסכמה לשחרור בערבות כספית גבוהה. התובע שהופיע בפני ציין כי לא ידוע לו על הסכמה בין הצדדים, והוסיף כי  מהמשך הפרוטוקול שבו שב התובע והדגיש את עילת המסוכנות, משמע כי לא הייתה הסכמה בין הצדדים. נראה לי כי יש ממש בדברי התובע. הסכמה בין צדדים בעניין שהיה שנוי במחלוקת יש להביע בפה מלא ובמפורש, ולא ברמז ובלשון נסתרת. גם בהחלטת בימ"ש קמא אין כל אזכור לקיומה של הסכמה בין הצדדים, ולכן לא מצאתי מקום לקבל את טענת הסנגור בעניין זה.

עתה, אפנה לבחינת הראיות. עד תביעה 8 מפרט באמרתו במשטרה מיום 04/03/09 את שמות הפעילים של "חזית העבודה", שהיא הארגון הסטודנטיאלי של החז"ע, באוניברסיטת אל-נג'אח בשכם, ובין היתר הוא מציין את שמה של "תע'ריד אל עולמה, תושבת בית פוריק, כבת 22 שנה לערך, לומדת חינוך סיימה שנת 2008 ". לטענת הסנגור מדובר בזיהוי בעייתי, מפני שהגיל אינו נכון, וגם פרטי לימודיה שונים, מפני שהיא למדה מחשבים וסימה לימודיה שנה קודם לכן בשנת 2007. אכן, אילו היה מדובר בעדות מפלילה יחידה - ספק אם היה מקום להורות על מעצר עד תום ההליכים בהסתמך על עדות יחידה מעין זו, אולם בראיות שלפנינו יש תימוכין נוספים להפללה האמורה.

כוונתי לאמרותיו של עד תביעה 6, אשר מזכיר את המשיבה פעמיים: הפעם האחת באמרה מיום 20/07/10, שבה הוא מזכיר אותה בשם מרובע ומציין כי היא סיפרה לו על חברותה ב"חזית העבודה". פעם נוספת הוא מזכיר אותה באמרה מיום המחרת, ובה הוא מציין פרטים מדויקים על גילה (27), ועל כך שהיא לומדת מחשבים במכללה בשכם, וקבלה הזמנה להשתתף בטקס שעורכת "חזית העבודה" לכבוד הסטודנטים. הראיות הללו מקבלות חיזוק ממשי באמרתה של המשיבה עצמה מיום 29/07/10, אשר בה היא מציינת כי נולדה בבית שמזוהה עם החז"ע, וכי היא עצמה נהייתה חברה בחז"ע לפני כ-15 שנה וחברותה נמשכה עד למעצרה (עמ' 2 שורות 9 - 13), ובמסגרתה היא אף נטלה חלק בשתי מסיבות סטודנטים שארגנה החז"ע בשתי הזדמנויות שונות, שהאחרונה בהן הייתה לפני חודשים אחדים. בהמשך מציינת המשיבה כי היא ממשיכה בלימודיה.

אני סבור כי תמונת הראיות כפי שפורטה לעיל, יש בה כדי  לבסס סיכוי סביר להרשעה, מפני שיש לפנינו הודאה מפורטת וראיות נוספות שמחזקות את ההודאה. מדובר באמרה שנגבתה בשפה הערבית, ותורגמה לאחר מכן לעברית, ולא מצאתי כי נפלו פגמים בגבייתה שיש בהם כדי לגרוע ממשקלה של האמרה. אמנם יש אי דיוקים מסוימים באמרה של עד תביעה 8, אולם ביחס לגיל, הוא מציין במפורש שמדובר בגיל משוער בלבד, ובאשר לשנת סיום הלימודים, המשיבה עצמה מציינת האמרתה כי היא עדיין ממשיכה ללמוד. לכן אין מדובר בסתירות מהותיות, ולא מצאתי כי יש בדברים הללו כדי לכרסם באופן ממשי בתמונת הראיות הכוללת.

נוכח האמור, באתי לכלל מסקנה כי יש ראיות לכאורה לאשמתה של המשיבה. אשר לעילה, כאשר מדובר בחברות שנמשכת שנים כה רבות (במאמר מוסגר אציין כי לפי אמרתה, היא הצטרפה לחז"ע כבר בהיותה בת 12, אולם גם אם נדחה את מועד ההצטרפות ליום היותה בגירה לפי דינה האזור, בהיותה בת 16, או אפילו ליום הגיעה לגיל 18, עדיין מדובר בחברות שנמשכת שנים רבות, אשר לא הופסקה עד למעצרה), ובמשפחה שמזוהה עם אותה התאחדות בלתי מותרת, קיים חשש ממשי שהמשיבה תשוב ותפעל במסגרת אותה התאחדות.

לא למותר לציין לעניין זה את הלכתו של בימ"ש זה מימים ימימה, אודות המסוכנות הנובעת מפעילות בארגונים אזרחיים כביכול, כי  "... המבקשים להילחם בטרור חייבים לנקוט יד קשה אף נגד אותם ארגונים סטודנטיאליים, התמימים למראה, ובמיוחד נגד אלה הממלאים תפקידים בארגונים אלה, תהא פעילותם אשר תהא", כפי שהדברים נוסחו בע"מ 2476/06, וחזרו ונשנו בשורה ארוכה של החלטות מאוחרות יותר, שחלק מהן הוזכרו בהודעת הערר, ולא מצאתי סיבה מדוע יש לסטות בעניינה של המשיבה מההלכה האמורה.

התוצאה היא אפוא כי יש ראיות לכאורה, וקיימת אף עילת מעצר של מסוכנות, ולכן אני מקבל את ערר התביעה ומאריך את מעצרה של המשיבה עד תום ההליכים המשפטיים בעניינה בתיק זה. בשולי הדברים אציין כי בנסיבות העניין, ניתן לצפות שבימ"ש קמא יעשה כל שניתן כדי שמשפטה של המשיבה יסתיים בהקדם. לכן, יועבר עותק מההחלטה לנשיא של בימ"ש קמא להמשך טיפולו בעניין זה.                

ניתנה היום, 26 בספטמבר 2010, י"ח בתשרי התשע"א, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

הנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: